חלקי השן העיקריים הם הכותרת, צוואר השן והשורש.
הכותרת בשן הינה החלק הנגלה לעיננו. הצוואר הינו החלק שמחבר בין הכותרת לשורש, כשהשורש הוא החלק הסמוי מן העין וממוקם בתוך הלסת.
חלקי השן המשניים נמצאים בתוך בכותרת והשורש. אלו כוללים את החלקים הבאים:
מהי נקודת המגע?
תפקידה של נקודת המגע בשן היא בהגנה על החניכיים ועל חלקים בשן הסמוכים לחניכיים. המרחק בין שתי שיניים בנקודת המגע שונה אצל כל אדם ואף בחלל הפה של כל אדם. יש מקרים ובהם נקודת המגע צרה ואינה מאפשרת מעבר של חוט דנטלי.
המשנן הוא קבוצת שיניים בחלל הפה. קיימת הבחנה בין שני משננים עיקריים – משנן שיניים נשירות ומשנן של שיניים קבועות. לעומת בני אדם, ישנם מינים של זוחלים ודגים המחליפים מספר סטים של שיניים לאורך שנות חייהם. אצל יונקים גם מתקיימת חלופת שיניים אך בקצב נמוך יותר.
משנן השיניים הנשירות
מוכר גם בשם "משנן נשיר" והוא מורכב מ-20 שיניים. במשנן זה השן החותכת הראשונה בוקעת בחלל הפה בגיל 6-10 חודשים, כשבהמשך ממשיכה בקיעה של השיניים החותכות התחתונות ואחר כך אלו העליונות. נשירת השיניים אמורה להסתיים בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי.
לאחר צמיחת כל השיניים הנשירות, בכל רבע חלל הפה צריכות להופיע שתי שיניים חותכות, ניב אחד ושתי שיניים טוחנות. בשיניים הטוחנות החלביות נוכל להבחין בחריצים וחרירים עמוקים באזור שטחי הלעיסה. למול כך שילדים עד גיל 11 מצחצחים את שיניהם בצורה לא יעילה, הופכות שיניים אלו לפגיעות ומהוות מקור לחורים ועששת.
משנן השיניים הקבועות
משנן זה מתחיל להתפתח עוד בטרם לידתנו. המשנן ממשיך לגדול גם אחרי הלידה לצד המצאות השיניים הנשירות בחלל הפה.
השן הקבועה הראשונה שתבקע היא שן מספר שש, שהיא שן טוחנת שצפויה לבקוע רק בגיל שש. השן האחרונה שאמורה לבקוע היא השן הטוחנת השלישית, כשזו מופיעה בסוף גיל ההתבגרות בין גיל 18 ל-25 ומוכרת כשן בינה.
לאחר צמיחת כל השיניים הקבועות, נראה בכל רבע חלל הפה שתי שיניים חותכות, ניב אחד, שלוש שיניים טוחנות ושתי שיני מלתעות ובסך הכל 32 שיניים קבועות.
מספור כלל השיניים
מספור השיניים משמש להקל על התמצאותן. קיימות מספר שיטות למספורן של השיניים בחלל הפה.
בישראל עושים שימוש בשיטת ה-FDI. בשיטה זו מחלקים את המשנן לארבעה חלקים ואלו ממוספרים בצורה מעגלית, כשהמספור עולה נגד כיוון השעון. כיוון השעון נקבע על פי השעון עליו מביט האדם שאת שיניו בוחנים אנשי המקצוע. את השיניים בכל חלק ממספרים מאלו הקדמיות לאחוריות.
התפתחותה של השן
יכולתם של חוקרים לאורך השנים ללמוד אודות התפתחות השן הצליחה בזכות התקדמות בתחומי הפלאונטולוגיה, ביולוגיה התפתחותית וגנטיקה. תחומים אלו סייעו לחוקרים לבצע שחזור של אבולוציית השיניים.
חולייתנים ראשונים, שהופיעו בכדור הארץ לפני חצי מיליארד שנים בתור קמבריון, היו חסרי שיניים. מנגד, לחלק ניכר מצאצאיהם היו לוחות שריון על הזנב והראש, כשלוחות אלו היו דומות בהרכבן לשיניים ועשויות סידן זרחני ובעלות משטח חיצוני העשוי מדנטין.
ממצאים שונים אף הראו כי אותו משטח חיצוני כוסה בציפוי מינרלי וקשה. אצל אחרים התפתח חלל פנימי שבו היו עצבים וכלי דם. לדגים, שחיו בשלב זה, התפתחו לוחיות יחד עם זיזים או בליטות מסביב לפה, כשאלו, ככל הנראה, סייעו להם באכילה.
בתחום הפלאונטולוגיה קיימת השערה כי הקשקשים על גבי חלק מבעלי החיים התפתחו בסופו של תהליך לשיניים. חיזוק לכך הגיע מתחום הביולוגיה, כשביולוגים התפתחותיים הוכיחו כי קשקשי הכריש דומים בעצם למבנה השן, הם מתפתחים בצורה דומה מהרקמה העוברית ואף התפתחו מאותה קבוצת גנים.
בתקופות מאוחרות הופיעו השיניים אצל דגים כמבנים מחודדים פשוטים. מבנים ששימשו את הדגים ללכידה, נבירה ונשיכה של יצורים אחרים סביבם. דוגמה לכך הם האקנתודים. מדובר על זן נכחד של דג שהיה קרוב גנטית ליצורים מהם התפתחו עם השנים הכרישים, כשלאותם יצורים היו שיניים בחלל הפה לפני כ-430 מיליון שנים.
לשיניים הקדומות לא היה ציפוי מינרלי ששימש לכיסוי כותרת הדנטין, זאת לצד העובדה כי שיניים לא נשרו ולא הוחלפו. אצל חלק מהדגים נמצאו קשקשים על גבי השפתיים והלחיים, כשצורת קשקשים אלו דמתה לשיניים ככל שהיו קרובות יותר לחלל הפה. אותן שיניים קדומות העניקו יתרון אבולוציוני רחב לבעלי חיים מסוימים.
לאחר התרחבות תפוצת בעלי החיים בעלי שיניים, עלתה גם מהירות קצב התפתחות השיניים. זו באה לידי ביטוי בצורת השיניים, פיזורן, חיבורן ללסתות ובכך שאלו הוחלפו. האמייל נמצא בפעם הראשונה בשיניים של מינים מקבוצת הסנפירים הברשניים, כשאלו חיו בכדור הארץ לפני 415 מיליון שנה, בתקופה הסמוכה למעבר בין תור הסילור לתור הדבון. מתוך קבוצה זו התפתחו בעלי החיים בעלי ארבע רגליים, אשר מוכרים כיום כדו חיים, יונקים, עופות וזוחלים ואף מחלקות של דגים להם סנפירים בשרניים. לכל אלו בעצם מקודד המידע הגנטי המאפשר ייצור של חלבונים, המאפשרים ייצור של אמייל.
לשיניים היה גם תפקיד מרכזי וחשוב בהתפתחות של יונקים בעלי דם חם. לאותם יונקים מערכת דם המעניקה להם מספר יתרונות, כשמנגד מדובר במערכת הדורשת אנרגיה גופנית גבוהה. באותו הקשר, היו השיניים חיוניות להישרדות של אותם יצורים. השיניים עוצבו באופן שסייע להם להפיק לעצמם כמות מרבית של קלוריות בכל נגיסה. כך יכלו אותם יצורים להגדיל את האנרגיה שצרכו.
דה מינרליזציה
המעטפת החיצונית של השיניים בנויה בעיקר מזרחן וסידן אשר מתמוססים בחומצות. בזמן האכילה נוצר בחלל הפה חומציות שקורית בשל פירוק המזון. החומציות שנוצרת בחלל הפה מפרקת את זגוגית השן בתהליך המוכר בשם דה מינרליזציה – Demineralization.
עלייה רחבה בחומציות בחלל הפה תגרם, לרוב, מאכילה של מאכלים חומציים דוגמת לימון ומשקאות מתוקים ואף מהקאות שמובילות להימצאות של מיצי עיכול בחלל הפה. לחיידקים המתפתחים על גבי הפלאק (שטח השן) יש תפקיד משמעותי בעליית החומציות. אותם חיידקים מפרקים פחמימות ובמקביל מייצרים חומצת חלב.
תהליך הדה מינרליזציה הינו תהליך המוביל לדילול השכבה המגנה על השיניים עד לתופעה של עששת.
רה מינרליזציה
בין הארוחות שאנו צורכים, קיים תפקיד משמעותי לרוק בחלל הפה, בסתירת החומציות. באמצעות חומרים בסיסיים מתאפשר לרוק, בתהליך איטי, לעצור את המשך פירוק פני השטח של השיניים.
ככל שכמות הרובד החיידקים על פני השן גדולה יותר, כך לבסיס הרוק יהיה מאתגר וקשה יותר לסתור את החומציות באמצעות חיידקי הרובד. בעת שטיפת פני השטח של הזגוגית על ידי הרוק, נוצרת סתירה מלאה של חומציות הרובד. אז מתחיל תהליך של הצמדות מינרלים המייסדים את הזגוגית מחדש בתהליך המוכר בשם רה מינרליזציה – Remineralization. תהליך המתרחש בזמן חשיפת השיניים ליונים של פלואור, זרחן וסידן בתנאים שאינם חומציים.
מחלות שיניים
מחלות שיניים הן מחלות העלולות להתפתח בחלל הפה והלסתות. אחת מהמחלות היא העששת. מחלה שמקורה בפעילות של חיידקים הנמצאים על גבי השיניים. מדובר על מחלה שהחלה להיות נפוצה לאחר המהפכה החקלאית.
במשך מיליוני שנים נותר איזון עדין בין פעילות החיידקים בחלל הפה לבין המינרלים הנמצאים על גבי השיניים. ממצאים של שיניים קדומות כמעט ולא מראות סימנים לעששת אצל בני אדם ובע"ח.
על פי מחקר שביצעה אוניברסיטת אוהיו, חברות חקלאיות באזור מדינת ג'ורג'יה של ימינו סבלו מעששת משיעור הגדול פי שש בהשוואה לחבורות של ציידים לקטים.
לאחר המהפכה התעשייתית חל זינוק משמעותי במקרי העששת. נתונים הראו בתחילת המאה ה-21 בארה"ב, למשל, כי תשעה מתוך עשרה אנשים סובלים מעששת. העלייה החדה במחלה נובעת, על פי דעתם של מומחים רבים, בשל חוסר התאמה של סוגי המזון השונים שהתפתחו עם השנים לבין התפתחות השיניים, כשבחלק רחב מהמזון יש יותר מידי סוכר והוא רך מידי.
