משחת שיניים מגיעה כמשחה או ג'ל ומשמשת לניקוי, שיפור האסתטיקה ובריאות השיניים שלנו. השימוש במשחת השיניים נעשה באמצעות מברשת שיניים.
השימוש במשחת שיניים מסייע בהסרה של מזון ופלאק מהשיניים, מסייע בהפחתה ומיסוך ריחות לא נעימים מחלל הפה ומשחרר מרכיבים פעילים דוגמת פלואוריד וזאת בכדי למנוע מחלות חניכיים ושיניים. ברוב המקומות בעולם רואים אנשים במשחת השיניים ככלי חיוני ועושים בה שימוש לפחות פעם אחת ביום.
היסטוריה
אזכור קדום למשחת שיניים קיים בכתב יד מצרי מהמאה הרביעית לספירה. כתב יד בו ישנם רישומים של תערובת אבקות הכוללות פלפל שחור, מלח, פרחי אירוס ועלי נענע. הרומאים עשו שימוש בתערובות על שתן וזאת בשל הסיבה כי השתן מכיל אמוניה, שהיה מוכר כמסייע בהלבנת השיניים.
במאה ה-18 קיים רישום של משחת שיניים אמריקאית המכילה לחם שרוף. נוסחה נוספת באותה עת מכילה אף שרף אדמדם, אלום שרוף וקינמון.
בתחילת המאה ה-19 ניקוי השיניים נעשה באמצעות מברשת שיניים ומים בלבד. אט אט החלו אנשים ליצור לעצמם משחות שיניים בבית, כשאלו כללו לבנה כתושה, מלח וגיר. ב-1866 הומלץ לרבים לעשות שימוש בעפרון פחם ולהיזהר מהכנת משחות שיניים ביתיות, כשאלו עלולות לגרום לנזק רב.
בשנת 1900 לערך הייתה המלצה דיי גורפת למשחת שיניים העשויה מימן על חמצני יחד עם סודה לשתייה. משחות שיניים מהולות במספר חומרים היו הראשונות ששווקו במאה ה-19 אך עדיין שימוש בהן היה מועט עד תקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1918).
בשנת 1896 יצרה חברת "קולגייט פלמוליב" משחת שיניים בשפופרת מתקפלת, כמו זו הקיימת כשפופרת צבעים בתחום הציור והאומנות.
שילוב פלואוריד במשחות השיניים
משנת 1914 החלו בהוספת פלואוריד למשחות השיניים. ב-1937 הייתה ביקורת על השימוש בפלואוריד מצד האגודה האמריקאית לרפואת שיניים. בהמשך, בשנות ה-50 יוצרו משחות שיניים שהכילו פלואוריד שקיבלו את אישור ה-ADA.
בחלק מהמדינות ברחבי העולם הוגבלה כמות הפלואוריד במשחת השיניים תוך קביעת תקנים מחייבים נוספים. במדינות אפריקה, למשל, אחוז הפלואוריד המותר לשימוש במשחות השיניים גבוה למול זה הקיים בארה"ב.
מחקרים לאורך השנים הוכיחו כי השימוש בפלואוריד במשחות שיניים נחשב לשני ביעילותו במניעת עששת וזאת בתנאי שמתמידים בצחצוח בכל יום ובאופן נכון וראוי.
בפלואוריד קיימות מספר תרכובות המשמשות כתרכובות פעילות במשחות השיניים. אלו כוללות בעיקר אמין פלואוריד, סטנוס פלואוריד, סודיום פלואוריד וסודיום מונופלואורופוספט.
