במהלך חייהם של רוב האנשים יתבצעו בחלל הפה שני סטים של החלפת שיניים.
החלפה ראשונה של השיניים מכונה "שיניים נשירות" או "שיני חלב" – שיניים הנושרות ובמקומן צומחות שיניים חדשות. החלפה שנייה כוללת את "שיני הבשר" או בשמן הנוסף – "שיניים קבועות".
שיני החלב יחלו להופיע לרוב בגיל שישה חודשים עד גיל שנתיים. אותן שיניים נשירות נושרות בהתאם ל"בשלות" השן הקבועה שנמצאת מתחתיה. הכוונה היא שהשן הקבועה קיימת כבר בחניכיים מתחת לשן שאמורה לנשור, אך אותה שן אינה בוקעת עד שהיא סופגת את השורשים של השן הנשירה שנמצאת מעליה.
גיל בקיעת שיני חלב
מדובר כמובן על גילאים ממוצעים, כשאצל כל ילד בקיעת שיני החלב תהיה מעט שונה מבחינת הזמנים.
השיניים החותכות המרכזיות יתחילו, לרוב, לבקוע בגיל שישה עד שבעה חודשים. השיניים החותכות בצד יבקעו בתוך שבעה עד שמונה חודשים ואלו הטוחנות יופיעו בגיל שנה עד גיל 16 חודשים. הניבים יופיעו, לרוב, מגיל 16 חודשים ועד גיל 20 חודשים, כשהשיניים הטוחנות השניות יופיעו, לרוב, מגיל 20 חודשים ועד גיל 30 חודשים.
גיל בקיעת שיניים קבועות
בגיל שש, לערך, אמורה לקבוע השן הטוחנת הראשונה. בגיל חמש וחצי, לערך, נתחיל לראות נשירה של השיניים הקדמיות בלסת התחתונה. נשירה שתחשוף את השן הקבועה מתחת לשן שנפלה. בגיל שש ינשרו גם השיניים הקדמיות בלסת העליונה, כשגם כאן ניחשף לשיניים הקבועות האמורות להחליף את אלו הנושרות.
בגילאים 10-12 תתבצע החלפה של השיניים הטוחנות. מדובר על שלב בו אמור חלל הפה להיות מלא לגמרי בשיניים קבועות. מגיל 17, בקירוב, אמורות לבקוע שיני הבינה. יש מקרים ושיני הבינה יכולות לבקוע גם לאחר גיל 20. יש פעמים שהן בוקעות, חוזרות פנימה ובוקעות בשנית.
