אמלגם, הנקראת גם אמלגמה, הינה סגסוגת מתכתית בה עושים שימוש נפוץ בתחום רפואת השיניים במשך יותר ממאה שנים. מדובר על החומר הדנטלי העתיק ביותר אחרי הזהב.
נכון להיום, השימוש באמלגם לביצוע שחזור של שיניים נמצא שנוי במחלוקת. קיימות עדויות הנוגעות למקרים של הפרשת אדי כספית רעילה בתוך חלל הפה ואף ערעור המטבוליזם בגוף.
בחלק מהמדינות הוגבל השימוש באמלגם והוא מותר אך ורק למקרים נקודתיים ממש. בשבדיה, למשל, נאסר השימוש באותה סגסוגת בשל סיבות בריאותיות ובעבור שמירה על הסביבה. בנורבגיה ודנמרק הסמוכות נאסר גם כן השימוש באמלגם, גם בשל כך כי מצאו תחליפים ראויים יותר מבחינתם.
ממה מורכב אמלגם?
ארבעת המרכיבים העיקריים של האמלגם הם נחושת, בדיל, כסף וכספית. בערבוב הנתך מוסיפים בעצם כספית לתערובת המכילה כבר כסף, בדיל ונחושת. האמלגם כיום מיוצר בצורות שונות, כשהצורות הנפוצות יותר הן אבקה ונוזל.
בכל סוג של אמלגם מהווה הכספית כחצי מכלל החומרים. ההבדל בין הסוגים השונים משתנה בהרכב של שלושת המרכיבים הנוספים המכילים יחדיו כמחצית מהרכב האמלגם.
השימוש באמלגם בתחום רפואת השיניים צריך להיות זהיר. קיימת חשיבות רבה בשמירה של יחסים נכונים בין הנתך הראשון לבין הכספית. שימוש במכשירים מתקדמים מאפשר ליצור יחסים מדויקים ללא מעורבות ידי אדם. הישארות של כספית חופשית מבלי להיקשר באופן כימי לאחד משלושת החומרים הנוספים עלולה להוביל לנזק אצל המטופלים.
אופן ותהליך העבודה עם אמלגם
תהליך העבודה עם אמלגם קרוי אמלגמיזציה. מדובר בתהליך איטי של שינוי הסגסוגת באמצעות הוספה של כספית. לאחר הוספת הכספית וערבובה עם הנתך המקורי, ייקח לסגסוגת מספר דקות לקבל את תכונותיה החדשות ולהתקשות.
באותן דקות מתאפשרת דחיסה של האמלגם לתוך אותו חלל שנקדח בשן. עם הזמן, החומר מתקשה ולאחר מספר דקות בהם החומר קשה מספיק, ניתן לבצע גילוף מקורי של השן. חשוב להכיר כי ההתקשות ממשיכה עד חודש ועל כן נהוג לבצע ליטוש האמלגם אחרי שבעה ימים מביצוע הסתימה.
במשרד הבריאות הישראלי מציינים כי בזמן החלפת סתימת אמלגם עלולה להשתחרר כספית ולגרום לחשיפה למתכת רעילה. ישנם מספר ארגונים שפיתחו שיטות להפחתת החשיפה לכספית בעת הליך החלפת סתימות. אחד מהם הוא ארגון ה-IAOMT – ארגון אמריקאי המאגד בתוכו רשימה של מאות רופאי שיניים.
אמצעי הזהירות שננקטים כוללים הזרמה של אוויר נקי מכספית לחלל האף של המטופל, שאיבה רחבה של אוויר מזוהם בכספית בעת הסרת הסתימה ושימוש מינימלי בגומי בחלל הפה של המטופל.
תופעות לוואי של אמלגם
הפרשת כספית טהורה בחלל הפה עלולה להיות כזו אותה ננשום לתוך הריאות ומשם היא מגיעה למחזור הדם שלנו. משם אותה כספית עוברת את קרומי התאים וחודרת את מחסום דם-מוח. עם הזמן הופכת הכספית לאנ-אורגנית ונשארת בתאים בגוף ובמוח.
ישנן עדויות בהן רעילות אמלגם הביאה גם להקלה משמעותית בתסמינים של מחלות קשות ואף למקרים של ריפוי מלא. חלק מאותן מחלות כוללות מחלות ניווניות הנוגעות למערכת העצבים המרכזית, מחלות נפשיות, מספר מחלות עור, מחלות דם, מחלות במערכת העיכול, מחלות לב, אי פוריות, עייפות כרונית ועוד.
השימוש באמלגם במדינות שונות
האמלגם נחשב לאחד מחומרי השחזור הנוחים ביותר לעבוד עימם. מדובר בחומר נפוץ המעניק תוצאה איכותית ומדויקת וכזו בעל עמידות למספר רב של שנים. לצד זאת, חשוב לזכור כי צבעו האפור נטול חן ואסתטיקה. במקרים ובהם מדובר על שימוש בו עבור שיניים קדמיות. יבצע רופא השיניים שימוש בחומרי צבע לשן כמו צמנט יונומר הזכוכית או קומפוזיטים.
יש מדינות שהחליטו על הגבלות חמורות של אמלגם ואחרות אסרו את השימוש שלו. באוסטריה וגרמניה אסרו לעשות בו שימוש לנשים בגיל הפוריות ועל ילדים. בישראל וארה"ב כן עושים שימוש רחב באמלגם.
משרד הבריאות בישראל טוען כי עלותה של סתימה לבנה, תוך שקלול אורך חייה וזמני הטיפול, הינה כפולה כמעט מהעלות של סתימת אמלגם. דגש נוסף של משרד הבריאות הוא בהמלצה להימנע מהחלפת סתימות אמלגם קיימות בסתימות לבנות, כשבתהליך זה עלולה להשתחרר כספית לחלל הפה.
בסוף 2018 הודיע אגף בריאות השן במשרד הבריאות על אימוץ המלצות מצד האיחוד האירופי להגבלת השימוש באמלגם דנטלי. שם ממליצים להימנע משימוש באמלגם בקרבן של אוכלוסיות רגישות דוגמת נשים הרות ומניקות וילדים עד גיל שש.
